איזו כותרת גרועה לפוסט. עכשיו מי ייכנס לקרוא אותו? למה שאנשים ירצו לקרוא כמה רע לאנשים אחרים בחיים?
אלא אם כן אתם כמו האקס שלי.
האקס שלי מתחתן מתישהו בקרוב. זה לא מדכא, כמובן, זה דווקא מאוד משמח. היינו הרבה זמן יחד, והרבה זמן לחוד, ואני באמת שמחה שדברים טובים קורים לו בחיים, כי מגיע לו. הוא אדם טוב. רק שקצת מעציב אותי ששמעתי על זה מהאיש שלי, שקרא את זה בתגובה של חבר משותף שלהם בפייסבוק.
אבל נחזור קצת אחורה.
הוא תמיד טען שאני דרמה קווין. קיבל אותי כמו שאני, אבל אמר מדי פעם שאני חיה לי ממשבר למשבר. ואולי היה בזה לא מעט, כי באמת קרו הרבה דברים באותה התקופה, וכי לפעמים אני באמת לוקחת דברים קצת יותר ברצינות ממה שהם. אבל כזו הייתי (ואולי עודני?) וככה הסתדרנו שנינו, במשך כל התקופה שבה היינו בקשר.
אחר כך הקשר בינינו קצת הצטנן. אני עברתי לגור עם האיש בעוד שהוא ושאר חבריי נשארו בעיר שבה גדלנו. כבר לא נפגשנו באותה התדירות. ואף אחד מאיתנו לא טיפוס של שיחות ארוכות בטלפון, אז גם אמצעי התקשורת הזה לא עבד.
אבל תמיד ידעתי שאם אצטרך אותו, הוא יהיה שם בשבילי.
מדי פעם באמת קרו דברים. והתקשרתי אליו. והוא היה שם ועזר לי, כאילו דיברנו רק אתמול, והיה עוזר ותומך כתמיד. ואני בהחלט אסירת תודה על כך.
ומעבר לזה - כלום.
אולי שיחת טלפון ביום ההולדת שלי, להגיד לי יומולדת שמח. ובשנים שאחרי כן - מייל. ובשנים שאחרי כן - כלום.
ומעולם לא עדכון כלשהו על מה שקורה בחייו, לטוב או לרע. הוא מעולם לא סיפר לי מה קורה בלימודים, או במה הוא מתעניין לאחרונה, ובטח שלא הייתי אצלו מאז שעזב את הבית, וכאמור גם לא יודעתי על החתונה המתקרבת שלו. אבל הוא תמיד תמיד היה שם בשבילי. בכל פעם שרק הייתי צריכה, הוא היה החבר הכי טוב שיכולתי לרצות באיזורי.
הפעם האחרונה היתה לפני שלוש שנים. כמעט בדיוק. ומאז לא ממש דיברנו.
ולא שלא קרו דברים רעים מאז, אבל א' - למזלי, טפו טפו טפו, שום דבר בסדר הגודל ההוא שהיה, ו-ב', החלטתי שלא בא לי לשחק את תפקיד הדרמה קווין יותר. כי אני לא באמת כזאת.
שנים תחזקנו מערכת יחסים שבה הייתי בתפקיד הקוטרית, והוא בתפקיד התומך. בכל קונסטלציה אחרת - זה פשוט לא התקיים. אני הייתי דרמה קווין איתו, כי הוא היה החתיכה המשלימה של הפאזל, זו שמחפשת את זה. שמאפשרת את זה. שצריכה את זה. שדורשת את זה. במודע או שלא במודע.
ואני לא כזאת, בימינו. החיים שלי באמת מעולים, רוב הזמן. ויש לי אנשים טובים סביבי. ויש לי עבודה שטוב לי בה, שמאפשרת לי להרהר בכל הדברים האלה תוך כדי. ואני לא חייבת רק להגיד כמה רע לי כדי לקבל חיבה מאנשים אחרים, אני יכולה גם להיות שמחה ומאושרת.
אבל לא היום.
היום החתול שלי אצל הוטרינר. הוא היה אמור לעבור טיפול שיניים, אבל בגלל שהוא מבוגר, יש לו בעיות עם הכליות. אז גם אי אפשר להרדים אותו, וגם צריך לטפל בכליות שלו.
וזה עולה המון כסף, שלא תכננתי להוציא, ועדיין לא לגמרי תכננתי מאיפה אני אשיג.
והוא עכשיו שם, להשגחה ועירוי. ואין אף אחד שמלטף אותו ואומר לו שיהיה בסדר. המסכן בטח לא מבין מה עובר עליו, למה הוא שם ומה הוא עשה.
וגם אחרי שהוא יחזור, אין לי מושג באיזה מצב הוא יהיה, ואם בכלל נוכל לטפל לו בשיניים כדי שלא יכאב לו כשהוא אוכל, ואם הוא יצטרך עוד טיפולים, ואם נוכל לשלם עליהם.
אני מקווה שהוא לא יצטרך לראות וטרינר עוד הרבה הרבה זמן. כי אני פוחדת שהפעם הבאה תהיה כשנצטרך להרדים אותו.
וכל היום הראש שלי שם. ורציתי ללכת לבקר אותו, אבל אין לי מתי.
אני מקווה שמחר הוא יחזור ויתאושש, ולא יהיה צורך לטפל בעוד בעיה כלשהי.
והכל יהיה בסדר, ואני אחזור למצב הרוח הרגיל שלי.
אבל בינתיים... בינתיים זה פשוט פה עוד קצת.
עמכם הסליחה.
אלא אם כן אתם כמו האקס שלי.
האקס שלי מתחתן מתישהו בקרוב. זה לא מדכא, כמובן, זה דווקא מאוד משמח. היינו הרבה זמן יחד, והרבה זמן לחוד, ואני באמת שמחה שדברים טובים קורים לו בחיים, כי מגיע לו. הוא אדם טוב. רק שקצת מעציב אותי ששמעתי על זה מהאיש שלי, שקרא את זה בתגובה של חבר משותף שלהם בפייסבוק.
אבל נחזור קצת אחורה.
הוא תמיד טען שאני דרמה קווין. קיבל אותי כמו שאני, אבל אמר מדי פעם שאני חיה לי ממשבר למשבר. ואולי היה בזה לא מעט, כי באמת קרו הרבה דברים באותה התקופה, וכי לפעמים אני באמת לוקחת דברים קצת יותר ברצינות ממה שהם. אבל כזו הייתי (ואולי עודני?) וככה הסתדרנו שנינו, במשך כל התקופה שבה היינו בקשר.
אחר כך הקשר בינינו קצת הצטנן. אני עברתי לגור עם האיש בעוד שהוא ושאר חבריי נשארו בעיר שבה גדלנו. כבר לא נפגשנו באותה התדירות. ואף אחד מאיתנו לא טיפוס של שיחות ארוכות בטלפון, אז גם אמצעי התקשורת הזה לא עבד.
אבל תמיד ידעתי שאם אצטרך אותו, הוא יהיה שם בשבילי.
מדי פעם באמת קרו דברים. והתקשרתי אליו. והוא היה שם ועזר לי, כאילו דיברנו רק אתמול, והיה עוזר ותומך כתמיד. ואני בהחלט אסירת תודה על כך.
ומעבר לזה - כלום.
אולי שיחת טלפון ביום ההולדת שלי, להגיד לי יומולדת שמח. ובשנים שאחרי כן - מייל. ובשנים שאחרי כן - כלום.
ומעולם לא עדכון כלשהו על מה שקורה בחייו, לטוב או לרע. הוא מעולם לא סיפר לי מה קורה בלימודים, או במה הוא מתעניין לאחרונה, ובטח שלא הייתי אצלו מאז שעזב את הבית, וכאמור גם לא יודעתי על החתונה המתקרבת שלו. אבל הוא תמיד תמיד היה שם בשבילי. בכל פעם שרק הייתי צריכה, הוא היה החבר הכי טוב שיכולתי לרצות באיזורי.
הפעם האחרונה היתה לפני שלוש שנים. כמעט בדיוק. ומאז לא ממש דיברנו.
ולא שלא קרו דברים רעים מאז, אבל א' - למזלי, טפו טפו טפו, שום דבר בסדר הגודל ההוא שהיה, ו-ב', החלטתי שלא בא לי לשחק את תפקיד הדרמה קווין יותר. כי אני לא באמת כזאת.
שנים תחזקנו מערכת יחסים שבה הייתי בתפקיד הקוטרית, והוא בתפקיד התומך. בכל קונסטלציה אחרת - זה פשוט לא התקיים. אני הייתי דרמה קווין איתו, כי הוא היה החתיכה המשלימה של הפאזל, זו שמחפשת את זה. שמאפשרת את זה. שצריכה את זה. שדורשת את זה. במודע או שלא במודע.
ואני לא כזאת, בימינו. החיים שלי באמת מעולים, רוב הזמן. ויש לי אנשים טובים סביבי. ויש לי עבודה שטוב לי בה, שמאפשרת לי להרהר בכל הדברים האלה תוך כדי. ואני לא חייבת רק להגיד כמה רע לי כדי לקבל חיבה מאנשים אחרים, אני יכולה גם להיות שמחה ומאושרת.
אבל לא היום.
היום החתול שלי אצל הוטרינר. הוא היה אמור לעבור טיפול שיניים, אבל בגלל שהוא מבוגר, יש לו בעיות עם הכליות. אז גם אי אפשר להרדים אותו, וגם צריך לטפל בכליות שלו.
וזה עולה המון כסף, שלא תכננתי להוציא, ועדיין לא לגמרי תכננתי מאיפה אני אשיג.
והוא עכשיו שם, להשגחה ועירוי. ואין אף אחד שמלטף אותו ואומר לו שיהיה בסדר. המסכן בטח לא מבין מה עובר עליו, למה הוא שם ומה הוא עשה.
וגם אחרי שהוא יחזור, אין לי מושג באיזה מצב הוא יהיה, ואם בכלל נוכל לטפל לו בשיניים כדי שלא יכאב לו כשהוא אוכל, ואם הוא יצטרך עוד טיפולים, ואם נוכל לשלם עליהם.
אני מקווה שהוא לא יצטרך לראות וטרינר עוד הרבה הרבה זמן. כי אני פוחדת שהפעם הבאה תהיה כשנצטרך להרדים אותו.
וכל היום הראש שלי שם. ורציתי ללכת לבקר אותו, אבל אין לי מתי.
אני מקווה שמחר הוא יחזור ויתאושש, ולא יהיה צורך לטפל בעוד בעיה כלשהי.
והכל יהיה בסדר, ואני אחזור למצב הרוח הרגיל שלי.
אבל בינתיים... בינתיים זה פשוט פה עוד קצת.
עמכם הסליחה.
