בימים האחרונים בהם אני שומעת רדיו, יוצא לי לשמוע הרבה את תגובת משרד האוצר לכל הטענות המופנות כלפיו (ולא חסרות כאלו). נראה כאילו לא משנה על מה מדברים, התגובה תמיד תכיל משפט אחד שאומר שאנחנו כפסע מלהיות כמו ספרד ויוון ושאר קטסטרופות המתרגשות על עולמנו, ושאנחנו בצמיחה המתבטאת בין השאר בכך שנוצרו הרבה מקומות עבודה.
אני לא כלכלנית גדולה ולא יודעת עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מספרד ויוון, אבל בעבודה אני מבינה דבר או שניים.
שנינו עובדים. יחד, אנחנו מצליחים מדי פעם לגרד חמש ספרות.
להזכיר, הילד שלנו לא הולך לגן, כך שאנחנו חוסכים את ההוצאה הזו.
אנחנו גם לא אוכלים בשר, לא מחזיקים טלויזיה, לא מעסיקים עוזרת, לא מעשנים ולא קונים אוכל מוכן.
ועדיין, קשה לנו.
נכון, יש עבודות שמרוויחים בהן יותר. יש אנשים שלא מבינים איך אפשר להסתדר בלי שאחד מבני הזוג (לפחות) מביא הביתה חמש ספרות על בסיס קבוע. אבל אפילו שכר מינימום צריך לאפשר קיום מינימלי. וכל סכום מעליו אמור להעלות את רמת החיים בהתאם.
אמור, מסתבר, זה שם של דג ואין חיה כזאת בצה"ל.
אנחנו חיים בפשטות מרצון (יש שיגידו: התכלבות) ועדיין גוררים מינוס.
מה הטעם בכל מקומות העבודה החדשים האלו אם המשכורת שמרוויחים בהם לא מספיקה כדי לשלם שכ"ד וחשבונות?
לעבוד זה חשוב, אבל להיות מסוגל להשתמש בכסף שהרווחת זה גם עניין שצריך לחשוב עליו.
אז העלו את המיסים על אלכוהול וסיגריות. זה מזכיר לי קצת מה שהיה עם חברת החשמל לפני כמה חודשים - הציבור חסך בחשמל כדי לשלם פחות, ואז הרווחים הצטמצמו וחברת החשמל החליטה להעלות את התעריפים כדי שהרווחים יחזרו להיות כמו קודם. מה יקרה אם הציבור יחשוב קצת, יגיע למסקנה שאלכוהול וסיגריות אלו באמת מוצרי מותרות ויפחיתו את צריכתם? מאיפה יקחו אז? אני לא חושבת שהדברים האלו צריכים להיות זולים במיוחד אבל בטח יש דרך יעילה יותר להפריד בין אלו שיש להם במובהק ואלו שאין להם במובהק ולקחת יותר מהראשונים.
ואגב ראשונים: נראה שלפוליטיקה הגיעו שני סוגים של אנשים (ואני לא מתיימרת כאן לציין מי שייך לאיזה סוג, באמת שאין לי מושג): אלו שבאמת רוצים לעשות שינוי ורואים בעבודתם שליחות, ואנשים תחרותיים מאוד שרוצים להגיע לטופ. אנשים מהסוג השני, בעצם, נמצאים בצמרות של הרבה מקומות. אני מאמינה שרוב בעלי ההון הם כאלה (כי אם לא היו, למה לצבור אותו?).
במשרד האוצר אומרים שהם נמנעים מצעדים מסויימים שהציבור רוצה לראות אותם קורים כדי לא להבריח את בעלי ההון. ואני תוהה, למה שבעלי ההון יברחו?
יש לכם? תנו! זה לא הולך לפח, אתם יודעים. עושים עם הכספים האלו הרבה דברים טובים.
אני יודעת שהרבה עשירים מופלגים תורמים באופן קבוע. זה לא סותר בעיני. שום דבר רע לא יקרה אם חלק מהכספים האלו יגיעו באופן קבוע למדינה והיא כבר תחלק אותם למי שצריך. נכון שלא תמיד היא עושה את זה באופן היעיל ביותר, אבל זה מנגנון טוב דיו.
אני חושבת על כל זה ומרגישה ייאוש. מסתכלת על משרד האוצר ורואה שר שמנותק ממני, שלא יודע בכלל איך אני חיה.
אני באמת כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לאפשר למשפחה שלנו לנשום קצת.
לא יודעת אם מקומות עבודה זה מה שאנחנו צריכים. הייתי מסתפקת במחירים קצת יותר שפויים על פירות וירקות (רק שלא יוסיפו להם מע"מ, אחרת באמת נישאר בלי כסף לאוכל) ובשכ"ד קצת יותר נמוך.
כשהכרתי את אורן הוא גר בדירת חדר של 1000 ש"ח לחודש בערך (אז עוד שילמו שכ"ד בדולרים). היום אין סיכוי למצוא דירת חדר בפחות מכפול מזה. המשכורת שלנו, לעומת זאת, לא הכפילה את עצמה מאז.
זה יהיה חייב להתפוצץ מתישהו למישהו בפנים.
השאלה היא רק למי ואיך.
ואיך להגן על עצמנו הכי טוב שאפשר מפני היום שבו זה יקרה.
אני לא כלכלנית גדולה ולא יודעת עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מספרד ויוון, אבל בעבודה אני מבינה דבר או שניים.
שנינו עובדים. יחד, אנחנו מצליחים מדי פעם לגרד חמש ספרות.
להזכיר, הילד שלנו לא הולך לגן, כך שאנחנו חוסכים את ההוצאה הזו.
אנחנו גם לא אוכלים בשר, לא מחזיקים טלויזיה, לא מעסיקים עוזרת, לא מעשנים ולא קונים אוכל מוכן.
ועדיין, קשה לנו.
נכון, יש עבודות שמרוויחים בהן יותר. יש אנשים שלא מבינים איך אפשר להסתדר בלי שאחד מבני הזוג (לפחות) מביא הביתה חמש ספרות על בסיס קבוע. אבל אפילו שכר מינימום צריך לאפשר קיום מינימלי. וכל סכום מעליו אמור להעלות את רמת החיים בהתאם.
אמור, מסתבר, זה שם של דג ואין חיה כזאת בצה"ל.
אנחנו חיים בפשטות מרצון (יש שיגידו: התכלבות) ועדיין גוררים מינוס.
מה הטעם בכל מקומות העבודה החדשים האלו אם המשכורת שמרוויחים בהם לא מספיקה כדי לשלם שכ"ד וחשבונות?
לעבוד זה חשוב, אבל להיות מסוגל להשתמש בכסף שהרווחת זה גם עניין שצריך לחשוב עליו.
אז העלו את המיסים על אלכוהול וסיגריות. זה מזכיר לי קצת מה שהיה עם חברת החשמל לפני כמה חודשים - הציבור חסך בחשמל כדי לשלם פחות, ואז הרווחים הצטמצמו וחברת החשמל החליטה להעלות את התעריפים כדי שהרווחים יחזרו להיות כמו קודם. מה יקרה אם הציבור יחשוב קצת, יגיע למסקנה שאלכוהול וסיגריות אלו באמת מוצרי מותרות ויפחיתו את צריכתם? מאיפה יקחו אז? אני לא חושבת שהדברים האלו צריכים להיות זולים במיוחד אבל בטח יש דרך יעילה יותר להפריד בין אלו שיש להם במובהק ואלו שאין להם במובהק ולקחת יותר מהראשונים.
ואגב ראשונים: נראה שלפוליטיקה הגיעו שני סוגים של אנשים (ואני לא מתיימרת כאן לציין מי שייך לאיזה סוג, באמת שאין לי מושג): אלו שבאמת רוצים לעשות שינוי ורואים בעבודתם שליחות, ואנשים תחרותיים מאוד שרוצים להגיע לטופ. אנשים מהסוג השני, בעצם, נמצאים בצמרות של הרבה מקומות. אני מאמינה שרוב בעלי ההון הם כאלה (כי אם לא היו, למה לצבור אותו?).
במשרד האוצר אומרים שהם נמנעים מצעדים מסויימים שהציבור רוצה לראות אותם קורים כדי לא להבריח את בעלי ההון. ואני תוהה, למה שבעלי ההון יברחו?
יש לכם? תנו! זה לא הולך לפח, אתם יודעים. עושים עם הכספים האלו הרבה דברים טובים.
אני יודעת שהרבה עשירים מופלגים תורמים באופן קבוע. זה לא סותר בעיני. שום דבר רע לא יקרה אם חלק מהכספים האלו יגיעו באופן קבוע למדינה והיא כבר תחלק אותם למי שצריך. נכון שלא תמיד היא עושה את זה באופן היעיל ביותר, אבל זה מנגנון טוב דיו.
אני חושבת על כל זה ומרגישה ייאוש. מסתכלת על משרד האוצר ורואה שר שמנותק ממני, שלא יודע בכלל איך אני חיה.
אני באמת כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לאפשר למשפחה שלנו לנשום קצת.
לא יודעת אם מקומות עבודה זה מה שאנחנו צריכים. הייתי מסתפקת במחירים קצת יותר שפויים על פירות וירקות (רק שלא יוסיפו להם מע"מ, אחרת באמת נישאר בלי כסף לאוכל) ובשכ"ד קצת יותר נמוך.
כשהכרתי את אורן הוא גר בדירת חדר של 1000 ש"ח לחודש בערך (אז עוד שילמו שכ"ד בדולרים). היום אין סיכוי למצוא דירת חדר בפחות מכפול מזה. המשכורת שלנו, לעומת זאת, לא הכפילה את עצמה מאז.
זה יהיה חייב להתפוצץ מתישהו למישהו בפנים.
השאלה היא רק למי ואיך.
ואיך להגן על עצמנו הכי טוב שאפשר מפני היום שבו זה יקרה.
