יום שני, 27 באוגוסט 2012

שנת לימודים

אצלנו לא היה מי שחזר לגן או לבי"ס, אנחנו בחינוך ביתי. אבל זה לא אומר שלא לומדים. 
השנה נצטרך ללמוד לא מעט...

בעוד חודש וקצת אנחנו עוברים לצפון הרחוק. 
כל חיינו גרנו במרכז המפוייח והצפוף, עוברים מדירה לדירה ומעבודה לעבודה בנסיון לשמור על אורח החיים שאנחנו מכירים. ובקרוב נתחיל משהו חדש לגמרי.
אנחנו עוברים לגור אי שם בין קרית שמונה למטולה. לאלו מכם ששכחו מה יש מחוץ לת"א (בלי שמץ ביקורת, גם אני כזו, הייתי צריכה לפתוח מפה כדי לראות איפה זה בכלל בפעם הראשונה) - נעבור לאיזור הכי צפוני בארץ. רמת הגולן מימינינו, לבנון מעלינו (וגם קצת משמאלינו).
זה אומר הרבה יותר דשא, אבל הרבה פחות גובה. אני לא יודעת אם אוכל להמשיך לעבוד בגובה שם. וזה יחסר לי מאוד.

נצטרך ללמוד להכיר מקום אחר, אורח חיים אחר. 
תהיה לנו דירה הרבה יותר קטנה. נצטרך ללמוד לוותר על חלק גדול הרכוש שיש לנו כרגע ולהסתדר בלעדיו, כי הוא פשוט לא ייכנס שם. בעיני זה דווקא דבר טוב, החיים מכריחים אותי להסתפק במועט. זה שיעור לא קל, אבל מעניין.

לראשונה מרכז חיינו לא יהיה בת"א. גם כשלא ממש גרנו בה, עדיין היינו במרחק אוטובוס אחד ממנה, ומצאנו את עצמנו הרבה בשוק או בחנויות טבע בת"א. עכשיו כבר לא תהיה לנו את האופציה הזו.

נצטרך לעבוד בעבודות חדשות. אין לנו מושג ממה נתפרנס שם, אבל אני בטוחה שנמצא משהו. 

נכיר אנשים חדשים במפגשים חדשים של חינוך ביתי. וכבר הספקנו להבין שזה די שונה מהמפגשים בתל אביב.



אין ספק, אנחנו הולכים ללמוד הרבה בשנה הקרובה.
אבל כמו בכל שנת לימודים, קודם יש חגים. עוד תקופה קצרה לזרוק ולהזרק בה לפני שנותנים פול גז. :-)

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

חזרה לבית הספר

נדמה לי שמחר תחל שנת הלימודים. אין לי מושג למתי בדיוק הזיזו את תחילתה, העשרים ומשהו זה תאריך הרבה פחות קליט מהאחד בספטמבר.
ילדים ובני נוער כבר לא ימלאו את הרחובות אלא יסתגרו במוסדות שמתיימרים להכין אותם לחיים האמיתיים בעודם מבודדים אותם מהם 8 שעות ביום למשך 12 שנים.
הם ילמדו תכנים שלא בהכרח מעניינים אותם, שהם לא בהכרח טובים בהם ושהם לא בהכרח ישתמשו בהם. אני אפילו לא בטוחה שהם יטרחו לזכור אותם שניה אחרי שייגמר המבחן העוסק בהם. למה? כי מישהו החליט שאלו הדברים שצריך לדעת, ולא דברים אחרים. או שאולי דווקא היה נחמד אם היו לומדים דברים אחרים, אבל אין לזה תקציב. זוכרים שפעם היו שיעורי מלאכה בבי"ס? שיעורי ציור? היום הם נחלת ההיסטוריה.
ילדים צריכים ללמוד לשבת על התחת למשך כל שעות יום הלימודים, להוציא 35 דקות של הפסקה (אאל"ט; במצטבר) ושני שיעורי חינוך גופני בשבוע. אמנם הוציאו את האוכל הלא בריא מבית הספר (לפחות חלק ממנו, גם מה שנשאר הוא לא שיא הבריאות) אבל מישהו שכח שלפעילות גופנית יש גם תפקיד כלשהו בשמירה על הבריאות ומניעת השמנה, מעבר לעובדה הפעוטה שילדים לא אמורים לשבת כל כך הרבה שעות על התחת.


שוברים את רוחם.
מדהים אותי כל שנה מחדש שהם מסכימים לסבול את זה.
שהם לא רואים איזה כוח יש להם, שיש להם איזשהו כוח בכלל. שהם יכולים פשוט להגיד לא, ולהשאיר את המבוגרים חסרי אונים מולם. שהם יכולים לבחור מה לעשות, ומה ללמוד, ואיזה תוכן הם רוצים בחיים שלהם, והם נשארים בדיכוי ההמוני הזה.
טינאייג'רים עם כל כך הרבה להט, כל כך הרבה אנרגיות, כל כך הרבה אידיאולוגיה וכל כך מעט תעוזה.


ילדים, צאו מהכלא שלכם.
החיים האמיתיים כבר כאן. 

קוראים