יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

חזרה לבית הספר

נדמה לי שמחר תחל שנת הלימודים. אין לי מושג למתי בדיוק הזיזו את תחילתה, העשרים ומשהו זה תאריך הרבה פחות קליט מהאחד בספטמבר.
ילדים ובני נוער כבר לא ימלאו את הרחובות אלא יסתגרו במוסדות שמתיימרים להכין אותם לחיים האמיתיים בעודם מבודדים אותם מהם 8 שעות ביום למשך 12 שנים.
הם ילמדו תכנים שלא בהכרח מעניינים אותם, שהם לא בהכרח טובים בהם ושהם לא בהכרח ישתמשו בהם. אני אפילו לא בטוחה שהם יטרחו לזכור אותם שניה אחרי שייגמר המבחן העוסק בהם. למה? כי מישהו החליט שאלו הדברים שצריך לדעת, ולא דברים אחרים. או שאולי דווקא היה נחמד אם היו לומדים דברים אחרים, אבל אין לזה תקציב. זוכרים שפעם היו שיעורי מלאכה בבי"ס? שיעורי ציור? היום הם נחלת ההיסטוריה.
ילדים צריכים ללמוד לשבת על התחת למשך כל שעות יום הלימודים, להוציא 35 דקות של הפסקה (אאל"ט; במצטבר) ושני שיעורי חינוך גופני בשבוע. אמנם הוציאו את האוכל הלא בריא מבית הספר (לפחות חלק ממנו, גם מה שנשאר הוא לא שיא הבריאות) אבל מישהו שכח שלפעילות גופנית יש גם תפקיד כלשהו בשמירה על הבריאות ומניעת השמנה, מעבר לעובדה הפעוטה שילדים לא אמורים לשבת כל כך הרבה שעות על התחת.


שוברים את רוחם.
מדהים אותי כל שנה מחדש שהם מסכימים לסבול את זה.
שהם לא רואים איזה כוח יש להם, שיש להם איזשהו כוח בכלל. שהם יכולים פשוט להגיד לא, ולהשאיר את המבוגרים חסרי אונים מולם. שהם יכולים לבחור מה לעשות, ומה ללמוד, ואיזה תוכן הם רוצים בחיים שלהם, והם נשארים בדיכוי ההמוני הזה.
טינאייג'רים עם כל כך הרבה להט, כל כך הרבה אנרגיות, כל כך הרבה אידיאולוגיה וכל כך מעט תעוזה.


ילדים, צאו מהכלא שלכם.
החיים האמיתיים כבר כאן. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

קוראים