או לכל הפחות, בבנייני משרדים. אבל כבר כמה ימים אני גולשת בבניין מגורים שכבר גרים בו דיירים, וזה דבר אחר לגמרי.
בניגוד למגדלים של ה-20 קומות שאני גולשת מהם בד"כ, אלו היו שני בניינים חמודים בחצי מהגודל (ישששש! אפשר לסחוב רק חצי מהחבל!) שרק אוכלסו, ואחרי הגשמים בחלק מהדירות היו נזילות מים שצריך לאתר ולאטום.
נסענו לשם מוקדם בבוקר, בשבע וקצת כבר הייתי על החבל, גולשת לתוך מרפסות של אנשים ששותים את הקפה של הבוקר. הם דווקא קיבלו את זה יפה.
עוברת טור של חלונות, ומרגישה קצת מוזר לראות את החיים של אנשים כל כך מקרוב. בדירה אחת יושבת קשישה עם המטפלת שלה שבדיוק מזריקה לה תרופה כלשהי. בדירה אחרת אני רואה את החדר המושקע והצבעוני של עמליה, שהשם שלה כתוב על דלת החדר באותיות עץ צבעוניות. לא יכולה שלא להרהר למה אני מסתכלת על החדר שלה מבחוץ בזמן שהילד שלי בטח היה שמח שאשאר איתו עכשיו.
בכלל, יש המון ילדים ותינוקות בבניינים האלו. בבניין השני לא היה אף אחד במרפסת או בדירה, כי כנראה שהם נסעו ללדת. בדירה אחרת אני מדברת (מבחוץ, כן?) עם אמא שמחזיקה ילד בן שבועיים על הידיים. בגלישה אחרת אני צריכה לצאת ממרפסת של מישהי שבדיוק החזירה את הילדים מבי"ס. הם ממש מתלהבים מהעניין.
מחייכת אליהם, וחוזרת עייפה מדי לילד שלי.
חלק מהגלישות הסתיימו בתוך דירת גן, שלרוע מזלם של הדיירים היה צריך להחליף להם חלק גדול מהריצוף בבית או משהו כזה, והיו לא מעט פועלים מסביב. אני הגעתי מלמעלה, ושאלתי את הפועלים מאיפה יוצאים, הם אמר לי שדרך הדירה. קצת משונה, כי באמת חיים שם אנשים ואני פשוט נכנסת להם הביתה. הלכתי בהססנות, מופתעת למצוא שם מישהי שמבשלת ועושה שאר דברים שאנשים עושים בבית שלהם. היא מסתכלת עליי מופתעת גם כן, כי היא לא מבינה מאיפה נחתתי פתאום. מוזר ומשעשע.
וכל האנשים נחמדים, מציעים לי קפה או תה, אומרים לי לשמור על עצמי, שואלים בנימוס אם אני אוכל לעבור בעוד מקום כי כנראה שגם שם יש משהו.
כולם חיים את החלום הבורגני הזה שאני לא בטוחה שהיה עושה אותי מאושרת, אבל שלא אוכל להגיע אליו גם אם ארצה.
המון גלישות קצרות, ובכל אחת מהן אני עם מצברוח אחר.
וחזרה מ-א-ו-ד מאוחרת הביתה.
נראה לי שלא עבדתי כל כך הרבה שעות ברציפות בשבע השנים האחרונות בערך.
מקווה מאוד לא לעשות כלום כל הסופ"ש, אבל איכשהו, אני בספק אם זה מה שיקרה. בכל זאת, ילד בבית. :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה